שירה מקור-שירים לפסנתר יחיד מאת אורי ברנשטיין.
כמנהגו עושה ברנשטיין שימוש בחוויות אישיות ואינטימיות, ותוך ניתוח עצמי אכזרי הוא מנסה לראות בהן משמעות קיומית הנגלית מעבר להן, הופך אותן לפתח אל ראייה כוללת ומטפיזית. כך: "כשהמציאות נעלמת/ובמקומה איזו חוויה נכלמת" מסיק מכך המשורר ש: "המציאות בין אם איננה או ישנה/מתגלה רק כתואנה"; כדי להיחלץ משעות בהן "ההפקר בכל כוחו" או "כשקירות החדר אינם עומדים/בלחץ הגובר של האפלה", הוא מצווה על עצמו, ומכללא על האחרים: "עליך לנוע עם הסחף, כמו ששחף/נשמע לרוח, כדי לדאות". מאירועים פרטיים כמו פרידה מעיר גדולה שממנה נשאר רק "כתב חרטומים בהם נכתב הזיכרון" או דברי ניחומים לבנו "שאינני יכול להביא לך בני תועלת/למרות שאתה הולך באותם מסדרונות" או כשהוא "שר שירים מן השכחה" או כשהוא "מתעורר במקום שלא יתכן" הוא מרחיב את חוג הראייה השירית ומגיע לכלל אמירות שהן מפסגות שירתו, למסקנות כאובות וגלויות לב להפחיד, כגון:
"איש שאינו מבין למה זה יוסיף ימים/ורואה את עצמו רק כמי שמתאים/לתצלומי הרנטגן שאותו משקפים/תצלומים יפים"; או: "הרוח, כמו המוות, תמיד נעלמה/רואים רק את רישומה/בעצים, בעשב, בשיער..
מצב טוב 56 עמודים.