היסטוריה כללית-המסה המיתוס הנאצי אינה עבודה של היסטוריונים, אלא של שניים מן ההוגים הצרפתיים הבולטים של זמננו, אשר מבקשים לבחון באופן פילוסופי את הבניית המיתוס המודרני והמיתוס הנאצי. עניינה של מסה זו בהווה ולא בעבר.
המחברים פיליפ לקו בארת וז'אן לוק ננסי תוהים על ייחודו של הנאציזם, כלומר על ייחודו של המיתוס הנאצי. לטענתם, המיתוס הנאצי אינו בבחינת חזרה אל המיתולוגיה הנורדית, אלא עצם הבנייה של השקפת עולם בעלת היגיון פנימי; מה שייחד את התפתחות המיתוס הנאצי היה המחסור בזהות – בסובייקט-גרמניה – עבור הגרמנים מאז המאה-18. מתוך הצורך הכפייתי לבסס זהות על הזדהות, סירבו הגרמנים לחקות את החיקוי, כלומר לחקות את האופן שבו הצרפתים ושאר האירופים חיקו את המודל היווני הקלאסי של הלוגוס. את האלטרנטיבה שלהם מצאו הגרמנים ביוון האחרת – יוון המיסטית-רומנטית של המיתוס.
חלק נכבד ממסתם של לקו-לברת וננסי מוקדש לניתוח של שני טקסטים מכוננים במסורת הנאצית: "המיתוס של המאה ה-20" של רוזנברג ו"מיין קמפף" של אדולף היטלר. הם בוחנים בדקדקנות את האופן שבו שני ספרים אלו בונים את המיתוס הנאצי כמיתוס שהוא הכוח היוצר את עצמו, של העוצמה הראשיתית של הטיפוס; כלומר שהגזע מהווה את הטיפוס, המקור שעליו מושתת המיתוס עבור הסובייקט הבורא את עצמו. היהודי, בהקשר זה, הוא האנטי-טיפוס, ואולי גם האנטי-מיתוס בה"א הידיעה.
מסה זו מהווה כתב הזהרה המופנה למערב הדמוקרטי-מודרני "החשוף לסכנה של אי-יכולת להבחין בהגעתה או בשובה של תופעת הנאציזם שקיומה לא היה תלוי בתאונה היסטורית". לא הייתה זו תאונה, אלא התפתחות הגיונית והרת אסון של המטאפיזיקה המערבית אשר הציבה את הסובייקט המכונן-עצמו כמהות טוטלית...
תרגום מצרפתית: יונתן גור.
מצב טוב מאוד66 עמודים.