מסעות וטיולים-ציפורים נודדות בלהקות המרחבים הקבוצתיים במסעות התרמילאים הישראלים. מאת נועם בן אשר.
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", יאמרו כל הצעירים היוצאים לטיול הגדול בדרום אמריקה או במזרח הרחוק, תקופה קצרה לאחר השחרור מהצבא. הם חדורי מוטיבציה לראות, להכיר, להתנסות ולפגוש עולם חדש ונופים אחרים. ביערות הג'ונגל הסבוכים או מעל פסגות הרים, שהטיפוס אליהן מאתגר והנוף עוצר נשימה, הם מבקשים לקבל הזדמנות לגבש את זהותם, לגבש את תפיסת עולמם ואת ההחלטות בנוגע לעתידם. מה באמת מתרחש בטיולי התרמילאים הישראלים? כיצד אפשר להסביר את התופעה שבה המטיילים נודדים כמו ציפורים בלהקות ומעדיפים להישאר בקבוצות ישראליות ולא להתחבר למטיילים זרים אחרים? מהו התפקיד החברתי והאישי של הקבוצות עבור המטיילים בהקשר לשאלות הזהות שעימן יצאו למסע? מדוע מטיילים ישראלים הנמצאים בקצה השני של כדור הארץ אינם חדלים להתקשר להורים ולחברים בישראל ולדווח על האירועים הקטנים היום-יומיים? מדוע מחפשים הישראלים במרחקים את ה"חומוסייה", "מסעדת שושנה" או "הפלאפל של שלמה" ומעבירים מפה לאוזן את שמות הגסט האוסים, המהווים "מובלעות" לישראלים בלבד?
ספר חדש 159 עמודים.