תורת הספרות-שלח יונה מבשרת הרמזים לקנייני התרבות של העם והעולם ביצירת חיים נחמן ביאליק מאת זיוה שמיר.
לשונו של ביאליק היא מִרקם צפוף של צירופים אָלוּסיביים (הֶרמזים) - מִרקם העשוי מִשברי פסוקים, כצורתם ושלא כצורתם. ביאליק רמז בעיקר לתנ"ך – לסיפוריו ולפסוקיהם – אך גם למקורות "קאנוניים" אחרים: ספרות חז"ל, הברית החדשה, הקוּראן, שירת ספרד, שירת דנטה, יצירות שייקספיר וסרוונטס. אליעזר בן-יהודה וחסידי תפיסת הלשון שלו התנגדו ללשון המשכילית ה"מליצית", העשויה שברי פסוקים, וחתרו להשלטת לשון המשוחררת מִכַּבלי המליצה. לכאורה, בגישתו של ביאליק הייתה משום רֶגרסיה – חזרה אל הלשון המשכילית נוסח יל"ג – אך למעשה בנה ביאליק לשון פיוטית אישית וייחודית מחורבותיה של הלשון המשכילית שהסתאבה ואיבדה את חִנּה. הספר שְׁלַח יונה מְבַשׂרת עוקב אחר דרכו של ביאליק ביצירת לשון חדשה העשויה ממכיתותיה של לשון המקורות הישנה...
ספר חדש 302 עמודים.